איך לבחור טאבון: דגשים וטיפים שחשוב לדעת לפני רכישה של טאבון
אז החלטתם שאתם רוצים לקנות טאבון – נהדר! אבל… מאיפה מתחילים, ואיך בכלל בוחרים בין כל האופציות הקיימות? מה ההבדל בין טאבון גז לטאבון חשמלי? מתי נעדיף טאבון אבן, ומתי טאבון מתכת? והאם טאבון הוא בכלל הכרחי לאפייה של פיצה טובה?
בפוסט זה תמצאו דגשים וטיפים שחשוב לדעת לפני רכישה של טאבון, והוא חובה עבור כל מי שמתלבט האם ואיזה טאבון לקנות
איך לבחור טאבון: הקדמה
המטרה של הפוסט הזה היא לספק לכם כלים להבנה של ההבדל בין סוגי הטאבונים השונים, ובאופן ספציפי – לעזור לכם להחליט איזה טאבון מתאים לכם (אם בכלל).
להרחבה כללית על מהו בכלל ומה ההבדל בין סוגי הטאבונים השונים, מומלץ לקרוא את הפוסט הבא: המדריך לטאבון ביתי: סוגים, שימושים, הבדלים ועוד.
שימו לב: בהמשך הפוסט לא תמצאו המלצות על טאבונים ספציפיים, אלא הנחיות כלליות ודגשים לבחירה של טאבון. קיימים כיום ה-מ-ו-ן סוגים שונים של טאבונים, ככה שלהמליץ על אחד ספציפי בלי להבין את הצורך המדויק של המשתמש, זה לא אפשרי (וגם לא נכון).
דגשים וטיפים לבחירה של טאבון
להלן לרשימת הדברים שצריך לקחת בחשבון לפני רכישה של טאבון.
הייעוד של הטאבון (טאבון לפיצה ולמאכלים נוספים)
לטעמי, זה הדבר הראשון שצריך לחשוב עליו כשמתעניינים ברכישה של טאבון. להרחבה על מה ניתן לעשות עם טאבון, ראו פוסט מה אפשר להכין בטאבון? כל מה שכדאי (ולא כדאי) להכין בטאבון ביתי.
בקצרה:
אם הטאבון מיועד להכנה של פיצות, אז חשוב קודם כל להבין שטאבון נועד בראש ובראשונה להכנה של פיצה נאפוליטנית; לכן, צריך לקחת בחשבון אם זה אכן סוג הפיצה שאתם אוהבים ורוצים להכין.
אם אתם לא מחובבי הפיצה הנאפוליטנית, אז אין לכם מה לקנות טאבון (להכנה של פיצות).
אם אתם מודעים לכך שטאבון משמש באופן כמעט בלעדי להכנה של פיצה נאפוליטנית, והכנה של פיצות (נאפוליטניות) היא המטרה העיקרית ברכישה של טאבון – אז טאבון ישרת אתכם נאמנה.
אם הטאבון מיועד להכנה של מאכלים נוספים מלבד פיצה, אז קחו בחשבון שטאבון אבן שיכול לאגור חום יהיה הרבה יותר ורסטילי עבור צורך זה.
התקציב
העלות של טאבון נעה החל מ-400 ש"ח לטאבון מתכת פשוט ו"זול" ועד לעשרת אלפים ש"ח וצפונה לטאבון אבן מאסיבי. חשוב להגדיר תקציב לרכישה של טאבון, משום שזה יעזור לכם לצמצם את טווח האפשרויות ולבחור את הטאבון שיתאים לצרכים שלכם בצורה הטובה ביותר.
באופן כללי, טאבוני אבן תמיד יהיו יקרים יותר, והעלות שלהם תהיה לכל הפחות כמה אלפי שקלים. טאבוני מתכת יהיו לרוב זולים משמעותית (בעיקר הטאבונים הקטנים והניידים כדוגמת אוני והמקבילות שלו), והם אופציה טובה אם רוצים "להיכנס" לעולם הטאבונים ולראות אם טאבון זה בכלל משהו שמתאים לכם.
טאבון גז או עצים (אש חיה) מול טאבון חשמלי ("תנור פיצה חשמלי")
צורת החימום של הטאבון (אש חיה או גופי חימום) היא דבר משמעותי שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים טאבון. באופן כללי, "טאבון" שעובד על חשמל כבר לא ממש יכול להיקרא טאבון, אלא פשוט תנור שמסוגל לעבוד בחום גבוה שדומה לטמפרטורות של טאבון (עבור רוב הטאבונים החשמליים, עד כ-500 מעלות).
לכן, שם יותר "מתאים" לטאבון חשמלי הוא פשוט "תנור פיצה" (תנור לכל דבר שעובד בחום גבוה ומיועד להכנת פיצה).
טאבונים חשמליים לאפיית פיצה ניתן לחלק ל-2 קטגוריות:
- טאבונים שעוצבו במטרה "לחקות" את הפעולה של טאבון שעובד על אש חיה, ונועדים בעיקר לאפייה של פיצה נאפוליטנית; לרוב, זה אומר שתא האפייה יהיה מאוד נמוך (גופי חימום שממוקמים סנטימטרים בודדים מעל הפיצה בכדי לתת לה "מכת חום"), עם גוף חימום עליון בלבד, וללא דלת לאטום את חלל האפייה.
- טאבונים חשמליים שהם יותר "תנורי פיצה" מאשר טאבון, על כל המשתמע מכך. תנורים אלו יהיו לרוב בעלי תא אפייה גדול וגבוה יותר (גופי החימום יהיו רחוקים יותר ממשטח האפייה), עם דלת לאיטום חלל האפייה, ושני גופי חימום (אחד עליון, ואחד תחתון שממוקם מתחת לאבן), עם שליטה נפרדת בטמפרטורה של כל אחד. את התנורים האלו ניתן להגדיר כתנורי פיצה תעשייתים בגרסה ביתית, שכן הם עובדים באותה הצורה של תנורי תאים תעשייתיים. תנורים אלו הם ורסטיליים בהרבה, ומאפשרים אפייה של כל סוגי הפיצות (ובהתאם, הם גם יקרים יותר). דוגמה לטאבונים כאלו הם אוני וולט ו-אפאונו.
חשוב לדעת שאמנם טאבונים חשמליים יכולים להגיע לטמפרטורות עבודה דומות לאלו של טאבון, אך על אף הטמפרטורה הדומה, צורת האפייה וכן התוצאה הסופית לא בהכרח יהיו זהות לאפייה עם אש חיה (לא בהכרח לרעה – תלוי בטאבון הספציפי ובהעדפות שלכם).
ראשית, וכפי שראינו במדריך לטאבון ביתי, אפייה עם חשמל יוצרת סביבת אפייה יבשה. לכן, אפייה בטאבון חשמלי בהכרח תתן תוצאה יבשה יותר (יותר קריספית) לעומת אפייה עם גז/עצים. כאמור, זה לא בהכרח רע או טוב – תלוי בהעדפות שלכם.
שנית, מבנה הטאבון משחק תפקיד חשוב ביכולת שלו לאפות את הפיצה בצורה אחידה. הטאבונים החשמליים היותר איכותיים יכילו שני גופי חימום (בדיוק כמו תנורי פיצה תעשייתיים) – אחד עליון ואחד תחתון (מתחת לאבן), עם אפשרות שליטה נפרדת בטמפרטורה של כל אחד, מה שמאפשר לשלוט באפייה בצורה הטובה ביותר.
נוסף על כך, גם במקרה של טאבונים חשמליים, לגובה ה"כיפה" (תקרה) של הטאבון, ובאופן ספציפי עד כמה קרוב גוף החימום העליון לפיצה, יש השפעה משמעותית על האפייה.
אם המבנה הפנימי של הטאבון נמוך וגופי החימום קרובים מאוד לפיצה, זה יכול להיות טוב עבור אפייה של פיצה נאפוליטנית (שדורשת "מכה חום" של חום גבוה), אבל לא בהכרח טוב עבור סוגי פיצה אחרים. לכן, כשאתם בוחרים טאבון חשמלי, חשוב לשים לב לעניין זה ולקחת אותו בחשבון (ואם יש אפשרות, לחפש ביקורות או סרטונים שמראים אפייה של כמה סוגי פיצות בטאבון הספציפי שאתם שוקלים לקנות).
חשוב לקחת בחשבון שהעובדה שטאבון כלשהו משווק כ"מגיע לטמפרטורה של 450 או X מעלות", לא בהכרח אומרת שהוא יעבוד טוב לאפייה של פיצה נאפוליטנית (או שהוא יהיה מוצלח באופן כללי).
הטמפרטורה עצמה היא רק חלק מהסיפור, והיא האמצעי ולא המטרה. במילים אחרות: הבחירה בטאבון חשמלי כלשהו לא צריכה להיות על פי זה שהוא "מגיע לטמפרטורה X", משום שרובם ככולם יצהירו שהם מגיעים לטמפרטורות גבוהות – זה לא אומר הרבה על איכות האפייה בפועל.
יתכן לדוגמה מצב בו גוף החימום אכן חזק מספיק בשביל להגיע לטמפרטורה גבוהה, אך צורת גוף החימום או האופן בו החום מתפזר בחלל הטאבון לוקה בחסר, מה שיגרום לאפייה לא אחידה או לא אידיאלית. לכן, חשוב לקחת בחשבון את האספקטים שתוארו מעלה ו"לבחון" את הטאבון כמוצר שלם, ולא רק על פי הטמפרטורה אליה הוא מגיע.
ככלל אצבע, טאבון חשמלי איכותי (כזה שיוכל לספק חום גבוה ואפייה אחידה) לא יעלה מאות בודדות של שקלים, אלא יותר לכיוון האלפייה וצפונה. זה לא אומר שלא יכולות להיות "מציאות", אך חשוב לקחת את העניין הזה בחשבון.
באופן כללי, ובמיוחד כשמדובר בטאבונים החשמליים היותר יקרים/איכותיים, היתרון המרכזי של טאבון חשמלי הוא היכולת לשלוט בטמפרטורה וליצור סביבת אפייה אחידה. ושליטה טובה בטמפרטורה, משמעה אפשרויות אפייה מגוונות הרבה יותר, מעבר לפיצה נאפוליטנית בלבד.
יתרון נוסף של טאבונים חשמליים הוא היכולת להשתמש בהם בתוך הבית (שכן הם לא עובדים על אש חיה ולכן לא פולטים פחמן חד-חמצני).
לסיכום – טאבון חשמלי ("תנור פיצה") הוא אופציה טובה ו-ורסטילית, בעיקר אם אתם מתכוונים לאפות סוגים שונים של פיצות, ולא רק פיצה נאפוליטנית. עם זאת, "לא כל הטאבונים נולדו שווים", ובמיוחד כשמדובר בטאבונים חשמליים – יש שונות די גדולה באיכות בין אלו הזולים לאלו היקרים.
מעבר לכך, חשוב לזכור שאם המטרה שלכם היא אפייה של פיצות שאינן נאפוליטניות (ושניתן לאפות בטמפרטורה של עד 300 מעלות) – בהרבה מקרים ניתן יהיה להסתפק בתנור ביתי עם משטח אפייה טוב.
טאבון אבן מול טאבון מתכת (טאבון אוגר חום מול טאבון שאינו אוגר חום)
באופן כללי, משום שטאבוני מתכת לא מסוגלים לאגור חום, הם יהיו הרבה פחות ורסטיליים, וישמשו בעיקר ליישומים שדורשים אפייה בחום גבוה (אפיית פיצה נאפוליטנית, צליית ירקות וכדומה).
טאבוני אבן לעומת זאת, בשל היכולת שלהם לאגור חום, יכולים לשמש גם לאפייה של לחמים, לבישול איטי של תבשילים/קדרות ועוד. להרחבה על עניין זה ועל מה אפשר להכין בטאבון, ראו את המדריך לטאבון ביתי.
חשוב לדעת שטאבוני אבן הם כבדים מאוד (!) ובאופן כללי לא ניידים (ואף דורשים שינוע מיוחד מהמפעל אל הבית). רוב טאבוני המתכת לעומת זאת הם ניידים וניתנים לשינוע יחסית פשוט ונוח, הן בתוך הבית והן מחוצה לו.
עוד חשוב לדעת שבאופן כללי, לטאבוני אבן לוקח הרבה יותר זמן להגיע לטמפרטורת עבודה (כלומר למצב שכל החלל הפנימי של הטאבון רווי חום) לעומת טאבוני פח/מתכת, כשטאבוני אבן גדולים מאוד יכולים לדרוש אפילו כמה שעות טובות של חימום מראש לפני שניתן להתחיל לאפות איתם. מצד שני, החום שנאגר בהם יכול לשמש לאפייה/בישול גם שעות לאחר שהאש בפנים כבתה (כל עוד אוטמים את פתח הטאבון).
לסיכום:
- אם אתם מייעדים את הטאבון להכנה של עוד דברים חוץ מפיצות (ובאופן ספציפי עבור יישומים שדורשים אפייה אחידה ואיטית כמו אפיית לחמים או תבשילים/קדרות) – טאבון אבן הוא האופציה היחידה.
- אם אתם מייעדים את הטאבון לאפייה של פיצות בלבד (ובאופן ספציפי פיצה נאפוליטנית), או לצלייה של מזון ישירות מאש חיה – טאבון מתכת יעשה את העבודה.
איכות הבנייה והחומר ממנו עשוי הטאבון
עבור טאבון אבן, לאיכות האבן ממנה בנוי הטאבון ולתכונות התרמיות שלה יש השפעה ישירה על היכולת של הטאבון לאגור חום ולשחרר אותו חזרה לחלל האפייה.
כשרוכשים טאבון אבן, כדאי לברר מאיזה חומר (אבן חסינת-אש) בנוי פנים הטאבון והחיפוי החיצוני שלו (לרבות שכבות בידוד), וכן מה עובי האבן (אבן עבה יותר תוכל לאגור יותר חום), ועד כמה דחוסה היא (אבן דחוסה יותר תוכל לאגור יותר חום).
חשוב לקחת בחשבון גם את החומר ממנו עשויה רצפת הטאבון, כשעבור אפייה של פיצה נאפוליטנית, האידיאל הוא אבן שמוט או אבן ביסקוטו – שתיהן בעלות יכולת הולכת חום נמוכה, דבר רצוי באפייה בחום גבוה מאוד.
להרחבה על משטחי אפייה וההבדלים ביניהם (לרבות אבן שמוט וביסקוטו), ראו פוסט אבן שמוט, ביסקוטו, נירוסטה או פלדה? המדריך המלא למשטחי אפייה.
שימו לב – אם אתם מתכוונים לקנות טאבון ממתכת, וודאו שחלקו הפנימי לא עשוי מפלדה מגולוונת!! הליך הגילוון כולל ציפוי הפלדה בשכבת אבץ (במטרה למנוע חלודה) – שכבת האבץ היא רעילה לשימוש באפייה, ותשחרר לחלל האפייה גזים רעילים.
גודל הטאבון ושטח האפייה
באופן כללי, טאבון גדול יותר, כלומר כזה עם שטח אפייה גדול יותר, יהיה נוח יותר לעבודה (הכנסה והוצאה של מזון), וגם יאפשר יותר גמישות בהכנה, הן של פיצה (טאבון גדול יותר = אפשרות להכין פיצות גדולות יותר), והן של מאכלים נוספים (לדוגמה הכנסה של סירים, מחבתות וכו').
לכן, כשאתם בוחרים טאבון, שימו לב שהגודל שלו מתאים לצרכים שלכם (גם מבחינת החלל הפנימי וגם מבחינת הפתח הקדמי).
עוד כדאי לקחת בחשבון שככל שהטאבון יהיה גדול יותר, יקח לו יותר זמן להתחמם ולהגיע לטמפרטורת עבודה, והוא גם יצרוך יותר גז (במידה והוא מופעל על גז).
המבער של הטאבון (עבור טאבונים שפועלים על גז)
כשמדובר בטאבון שפועל על גז (בין אם מתכת או אבן), המבער ("ברנר"/Burner) הוא אחד הרכיבים החשובים ביותר, והוא זה שבפועל "מייצר" את האש ומחמם את הטאבון. כשאתם קונים טאבון, שימו לב שהמבער אכן מספיק חזק בשביל ליצור מספיק חום ולחמם את הטאבון כהלכה (במיוחד כשמדובר בטאבונים גדולים יחסית).
בכדי לוודא שהמבער אכן חזק מספיק, אם יש לכם אפשרות, הפעילו את הטאבון (לפני הרכישה) ובדקו שהוא מצליח להגיע לטמפרטורה (ברצפת הטאבון) של לפחות 370 מעלות במשך זמן סביר (עבור רוב הטאבונים הקטנים-בינוניים זה יקח בין 20-40 דקות; וכמובן שככל שהטאבון גדול יותר, יקח לו יותר זמן להתחמם).
מיקום המבער
עבור אפיית פיצה, רצוי שהמבער יהיה באחד הצדדים של הטאבון, ולא בחלקו האחורי. הסיבה לכך היא שרוב החום שמגיע אל הפיצה מגיע ישירות מהאש; כשהמבער נמצא מאחורה, החלק בפיצה שנאפה בפועל תמיד יהיה "מוסתר" מאיתנו, כך שקשה יותר להעריך עד כמה החלק הזה בבצק נאפה בכדי לדעת מתי לסובב את הפיצה.
עם מבער צדדי לעומת זאת, ניתן תמיד לראות מה מצב הבצק בחלק שקרוב לאש ולסובב את הפיצה בהתאם – זו הסיבה שבפיצריות שמשתמשות בטאבון עצים (כמו כל הפיצריות בנאפולי), האש תמיד תהיה באחד מצדי הטאבון, ולא בחלקו האחורי.
הנ"ל פחות רלוונטי כשמדובר בטאבונים קטנים וניידים (בהם המבער נמצא מאחור בשל אילוצי גודל ופונקציונליות), וזה גם לא משהו שהוא בגדר חובה – אבל זה כן דבר שיכול להשפיע משמעותית על נוחות האפייה והשימוש בטאבון.
שימוש בעץ/פחם
אם אתם רוצים את האופציה להשתמש בעץ/פחם, וודאו שהטאבון אכן "תומך" בזה. קיימים טאבונים עם מקום ייעודי להכנסת עץ/פחם (לדוגמה אוני קארו), אבל עבור רוב הטאבונים, השימוש בעץ/פחם מתאפשר כתלות בשטח הפנימי של הטאבון (נדרש שטח פנימי גדול יחסית משום שהעצים/פחמים "גונבים" משטח העבודה).
קחו בחשבון שהשימוש בעצים או פחמים כמקור חום הוא דורשני ביותר, ומתאים בעיקר ל"משוגעים לדבר". השליטה בטמפרטורה בטאבון עם עץ/פחם היא לא פשוטה, ודורשת ניסיון ותשומת לב תמידית למצב האש ולטמפרטורה.
כשמדובר בטאבונים קטנים-בינוניים (עד כ-50 ס"מ שטח פנימי), השליטה בטמפרטורה עם שימוש בעץ/פחם הופכת לסימפוזיון של ממש ולמשימה מאתגרת וסיזיפית. עבור רוב השימושים – ממש לא בטוח שזה שווה את זה. שימוש בגז נותן תוצאות לא פחות טובות, עם נוחות שימוש גבוהה בהרבה – סיבוב קטן של החוגה, ויש שליטה מלאה בטמפרטורה.
צורת הטאבון (גובה הכיפה)
אם המטרה שלכם בטאבון היא אפייה של פיצה נאפוליטנית, ובעיקר אם אתם רוצים להשקיע בטאבון ייעודי (ויקר) – צורת הטאבון, ובאופן ספציפי גובה הכיפה שלו, היא חשובה ביותר.
בכדי לקבל תוצאות אפייה אופטימליות עבור אפייה של פיצה נאפוליטנית, חשוב להשתמש בטאבונים בעלי כיפה נמוכה – הטאבונים הנאפוליטניים הקלאסיים הם דוגמה מצוינת לטאבונים כאלו.
בטאבונים שנועדו לאפייה של פיצה נאפוליטנית, "יחס הזהב" בין השטח (קוטר) הפנימי של הטאבון לבין גובה הכיפה (הפנימי) שלו הוא 3.4, כשגובה הדלת צריך להיות 65% מגובה הכיפה. לדוגמה, אם הקוטר הפנימי של הטאבון הוא 100 ס"מ, גובה הכיפה יהיה 30 ס"מ (100/3.4), וגובה הדלת יהיה 19.5 (30*0.65).
עם זאת, היחס הזה רלוונטי בעיקר כשמדובר על טאבונים נאפוליטניים מסחריים וגדולים; כשמדובר בגרסאות ביתיות, יחס סביר עבור טאבון עם כיפה נמוכה שיתפקד בצורה אופטימלית עבור אפייה של פיצה נאפוליטנית יהיה בין 2 ל-3.4 (כלומר טאבון עם שטח פנימי של 50 ס"מ יהיה עם גובה כיפה פנימי של בין 15-25 ס"מ).
חשוב לציין שככל שהכיפה נמוכה יותר (בגבולות הנ"ל), הטאבון יתאים יותר לאפייה של פיצה נאפוליטנית, אבל פחות יתאים לאפייה של לחמים באמצעות חום אגור (בשל חום גבוה מדי שמוקרן מהכיפה).
לעומת זאת, טאבונים בעלי כיפה גבוהה יותר (ביחס נמוך מ-2) הם לשימוש יותר "כללי", בשל העובדה שהחום העליון הוא פחות אינטנסיבי לעומת טאבונים עם כיפה נמוכה. טאבונים עם כיפה גבוהה יתאימו לקשת רחבה יותר של יישומים, ביניהם אפיית לחמים או בישול באצעות חום שנאגר בטאבון (עבור טאבוני אבן), וכן אפייה של פיצות שאינן נאפוליטניות (לדוגמה משהו בין פיצה נאפוליטנית לפיצה ניו יורק).
שימו לב – זה לא אומר שלא ניתן לאפות פיצה נאפוליטנית בטאבון עם כיפה גבוהה, או שטאבון עם כיפה נמוכה נועד אך ורק לפיצה נאפוליטנית; אבל זה כן אומר שבכדי לקבל תוצאות אופטימליות, כדאי להתאים את גובה הכיפה ליישום השימוש בטאבון.
לסיכום:
- אם אתם מחפשים טאבון שישמש לאפייה של פיצה נאפוליטנית בלבד, חפשו טאבון עם כיפה נמוכה.
- אם אתם מחפשים טאבון שיהיה יותר ורסטילי שיתאים ליותר שימושים, חפשו טאבון עם כיפה גבוהה.
אבן (רצפת טאבון) מסתובבת
קיימים טאבונים בעלי אבן מסתובבת, שאמורים להקל על הליך האפייה, ו"לפטור" מהצורך לסובב את הפיצה במהלכה.
האבן המסתובבת אמנם עושה את העבודה לשמה היא נועדה (כלומר עוזרת לקבל אפייה אחידה בלי צורך לסובב את הפיצה ידנית), אבל קחו בחשבון ששליטה ידנית בסיבוב הפיצה תמיד תהיה עדיפה ותאפשר שליטה טובה יותר באפייה, כך שאבן מסתובבת לא בהכרח תתן תוצאות טובות יותר.
אם לדוגמה הפיצה לא ממוקמת ישירות במרכז האבן, או שחלקים ממנה "בולטים" מהמרכז החוצה, הם בהכרח יקבלו יותר חום במהלך הסיבוב האוטומטי ועשויים להישרף – הרבה יותר קל לשלוט באפייה באמצעות סיבוב "ידני".
באופן אישי, אני ממליץ ללמוד לסובב את הפיצה ידנית, אך דעו שגם אבן מסתובבת יכולה לעבוד (ועם ניסוי וטעיה, אפילו טוב). עם זאת, קחו בחשבון שטאבון עם אבן מסתובבת תמיד יעלה יותר (ואפילו בצורה משמעותית).
חיבור לגז (עבור טאבונים מבוססי גז)
אם אתם מתכננים לרכוש טאבון גז, קחו בחשבון שהוא מן הסתם ידרוש חיבור לגז. החיבור יכול להיות דרך בלון גז נייד, או ישירות לנקודת גז. את החיבור צריך לבצע טכנאי גז מוסמך – גז זה לא משחק! כמו כן, בכל שאלה שקשורה לחיבור הטאבון לגז, כדאי ואף חובה להתייעץ עם טכנאי גז.
קחו בחשבון שאם אתם מתכננים להשתמש בבלון גז, בבנייני מגורים (כלומר במרפסת שמש או חצר בדירת גן) ניתן להשתמש בבלון במשקל של עד 5 ק"ג. בבתים פרטיים (ופרטיים בלבד), ניתן להשתמש בבלון של 12 ק"ג ויותר (בחצר).
עוד כדאי לקחת בחשבון שהחיבור לבלון גז נייד ידרוש וסת לחץ בעלות של כ-100 ש"ח (ללא ה-וסת לא ניתן לחבר את הטאבון לבלון). התייעצו עם טכנאי גז או ספק הטאבון בכדי להבין איזה וסת נדרש לטאבון שלכם.
סיכום
זהו, כעת יש בידיכם את הידע והיכולת לבחור בצורה מושכלת את הטאבון שישמש אתכם בצורה הטובה ביותר (ואם לא – מוזמנים לשאול שאלות ספציפיות בתגובות).
אסכם ואומר שמעבר לכל מה שנכתב כאן, ומבחינת ביצועים ואפייה, הדרך הכי טובה לאמוד את "טיב" הטאבון היא להשתמש בו בפועל (או לכל הפחות לצפות בסרטונים או לקבל פידבקים מאנשים שעבדו איתו), כך שאם יש לכם אפשרות כזו – כדאי מאוד לנצל אותה.
מחפשים ציוד להכנת פיצה?
בעמוד המוצרים של פיצהלאב תמצאו קישורים לרכישת ציוד מומלץ להכנת פיצה מהארץ או מחו"ל!
אני חושב שגם פיצות לא נאפולטניות עדיף טאבון. מניסיון שלי אין באמת תחליף לטעם של העץ/פחם.
בניו יורק לפיצה בתנור פחם או תנור עצים יש טעם יותר מיוחד מפיצה מתנור חשמלי.
גם ברומא לאלה פאלה יש טעם הרבה יותר טוב מלאל טליו.
הרבה אנשים יגידו שהטעם של העץ הופך את הפיצה להרבה יותר טובה.
יצא לי להכין ולאכול פיצות "נאפולטניות" מטאבון גז או מתנור חשמלי (כמו f uno) ולמרות שלא היה אמור להיות הבדל בטמפרטורה או בסביבה שהפיצה נאפתה, הטעם היה הרבה פחות טוב והפיצה לא הרגישה לי 100 אחוז נאפולטנית.
כמו שגריל גז לא באמת יכול להחליף גריל פחם.
אבל זה גם משתנה מאחד לאחד וחלק אולי יעדיפו את הטעם החשמלי.
גם אני חשבתי שרוב הישראלים פחות יתחברו לסגנון הנאפולטני/קאנוטו. אבל לפי כמות הפיצריות הנאפולטניות שנפתחות בשנים האחרונות כשחלקן עמוסות מאוד אני כבר לא בטוח שזה נכון.
אתה זכאי לדעתך 🙂 הסברתי בפוסט בפירוט למה מעבר להשפעה על צורת האפייה (הלחות בחלל האפייה) שיכולה להשפיע על המרקם (ובעקיפין על הטעם), לעצים/פחמים עצמם אין השפעה ישירה על הטעם (כלומר, הפיצה לא "מקבלת טעם של עצים" או פחמים).
"הרבה אנשים יגידו שהטעם של העץ הופך את הפיצה להרבה יותר טובה" – הרבה אנשים גם אומרים שהוספה של שמן לבצק גורמת לפיצה קריספית. אז אומרים. בפועל, כמעט ואין (וגם לא אמור להיות) "עשן" בחלל האפייה כתוצאה מבעירת העצים/פחמים, ואם יש, אז זה לא תקין.
בעצמי עשיתי ניסויים, יותר מפעם אחת, עם כמה טועמים שונים – אף אחד לא מצא הבדל. וכך גם עוד אנשים שאני מכיר, ביניהם בעלי פיצריות שמשרתים מאות לקוחות ביום, שהם (והלקוחות שלהם) לא מצאו הבדל. מעבר לזה, גם אם הטעם היה שונה (והוא לא), "טעם" הוא רק חלק מחוויית האכילה הכוללת של הפיצה, ואם (צורת) האפייה לא אידיאלית, לטעם עצמו אין משמעות. ועבור רוב סוגי הפיצה, אפייה בטאבון היא לא אידיאלית, או לא טריוויאלית.
ההשוואה לבשר שגויה מהיסוד. השומן בבשר, מעבר לעובדה שהוא "לוכד" ארומות (מה שלא מתאפשר בבצק בגלל תכולת שומן אפסית), מטפטף מטה על הגחלים וגורם ליצירה של עשן שאופף את הבשר ונוגע בו ישירות, מה שמשפיע באופן ישיר על הטעם (גם מבחינה של יצירת תרכובות ארומטיות וגם מהבחינה שאחוז השומן הגבוה בבשר מאפשר לו ללכוד את הארומות האלו). אותו העיקרון עובד גם עם עישון של בשר (כל החלל מלא בעשן שנוגע בבשר ישירות). באפייה בתנור עצים/פחמים, ובמיוחד כשמדובר בפיצה, זה פשוט לא עובד ככה.
טאבון = בעיקר (אם לא רק) פיצה נאפוליטנית. להמליץ למישהו לקנות טאבון אם הוא *לא* מתכנן להכין פיצות נאפוליטניות, זו עצת אחיתופל במקרה הטוב, ואני מקווה שאתה לא מאלו שממליצים לאנשים שבשביל להכין פיצה טובה צריך לקנות טאבון. עם הרבה מאמץ וכתלות בטאבון אפשר להוציא גם ניו יורק ראויות, אבל זה מיותר בתנאים רגילים. עם הקודה החדש של אוני לדוגמה (koda 2 max) אפשר להכין ניו יורק, אבל היתרון המרכזי שלו בהקשר הזה הוא שאפשר להכין ניו יורק ענקיות של 20". מי שמסתפק בפיצות של עד 15-16", עדיף שישתמש בתנור. עבור רוב סוגי הפיצה האחרים, ובמיוחד עבור פיצות שנאפות בתבנית – טאבון הוא מיותר.
ישראלים אוהבים טרנדים, והטרנד העכשווי הוא נאפוליטנית 🙂 איך אמר טונה: "גם זה יעבור".
מוזר. כי אני ואנשים שאני מכיר, כולל אופי פיצה ותיקים שמים לב לטעם.
אכלתי פעמיים בפיצרייה נאפולטנית שהשתמשה בתנור גז וכשטעמתי את הפיצה שמתי לב שלא השתמשו בעצים. שאלתי והם אמרו שזה נכון.
אני לא מדבר על טעם חזק במיוחד של עשן כמו בבשר אבל אני כן מרגיש משהו שונה.
גם כשאני מכין פיצה באף אונו ובטאבון אני מרגיש הבדל בטעם. אבל יכול להיות שזה בגלל שאני מצפה למשהו או בגלל הריח.
גם בניו יורק יש אנשים שאוכלים רק במקומות שמשתמשים בתנור פחם וטוענים שיש הבדל בטעם.
יתכן מאוד. וכאמור, אופי האפייה עם עץ (אפייה יותר "רטובה") משפיע בעצמו על המרקם שמתקבל (יותר "לח"), אז יכול להיות מאוד שזה מה שאתה מרגיש. אני מדגיש שדיברתי ספציפית על *טעם*, ולא על התוצאה הסופית (כשאז בהחלט יש הבדל בהתאם לדרך בה הפיצה נאפית).