טמפרטורת בצק סופית (טמפרטורת הבצק בסיום הלישה): מה זה, למה זה חשוב, ואיך לשלוט בה

השליטה על הטמפרטורה של הבצק בסיום הלישה (טמפרטורת בצק הסופית) היא אחד הדברים החשובים ביותר שיש להקפיד עליהם בהכנה של בצק שמרים, והיא המפתח לקבלה של תוצאות התפחה עקביות בכל פעם מחדש. אבל למה זה כל כך חשוב, ואיך בכלל עושים את זה? הפוסט הזה יענה לכם על כל השאלות בנושא

טמפרטורת בצק סופית: הקדמה

רגע לפני שמתחילים להוסיף את הרכיבים לקערה וללוש את הבצק, צריך להבין את אחד הקונספטים החשובים ביותר בכל מה שקשור להכנה של בצק שמרים: הטמפרטורה של הבצק בסיום הלישה, או בשפה "מקצועית" – טמפרטורת בצק סופית

טמפרטורת הבצק הסופית היא – פשוטו כמשמעו – הטמפרטורה של הבצק ברגע סיום הלישה; אבל למה זה בכלל חשוב/משנה, ולמה זה משהו ש(מאוד) צריך לקחת בחשבון (ולהקפיד עליו)? מייד נראה.

הקונספט של טמפרטורת בצק סופית עשוי להיראות תחילה מעט טכני ומסובך, אבל בפועל הוא פשוט ביותר, ואני מבטיח לכם שתבינו אותו במהירות; ולמרבה המזל, יש לכם את מחשבון טמפרטורת בצק סופית של פיצהלאב שיעזור לכם לקבל טמפרטורת בצק סופית אידיאלית בכל פעם מחדש.

טווח הטמפרטורות האידיאלי של הבצק בסיום הלישה הוא בין 23-27 מעלות (ובהמשך נראה מדוע).

למה כל כך חשוב להקפיד על טמפרטורת בצק סופית?

אז נשאלת השאלה – למה כל כך חשוב להקפיד על טמפרטורת בצק סופית, ובאופן ספציפי על טמפרטורה של בין 23-27 מעלות?

ראשית, הטווח הזה הוא טווח הטמפרטורות האידיאלי לפעילות האירובית של השמרים (עליהם אתם יכולים לקרוא בהרחבה בפוסט המדריך המלא לשמרים – הבדלים, דרכי שימוש, דגשים ועוד), או במילים אחרות – הטמפרטורה האידיאלית להתחלת תהליך ההתפחה. סיום לישה בטווח טמפרטורה של 23-27 מעלות תבטיח לנו שהשמרים מקבלים את התנאים האידיאלים להתחלת הפעילות שלהם בבצק; שמרים מאושרים – אנחנו מאושרים.

שנית, כשאנחנו שומרים על טמפרטורת בצק סופית קבועה בטווח הנ"ל, אנחנו מתחילים תמיד מאותה "נקודת מוצא"; כלומר, אם לדוגמה נסיים תמיד לישה בטמפרטורה של 24 מעלות, בתיאוריה (וגם בפרקטיקה), בכל פעם שנכין את אותו הבצק (ובהנחה ושאר התנאים זהים, לרבות זמן ההתפחה, הטמפרטורה וכמות השמרים), נוכל לצפות שההתפחה תתקדם באותו הקצב.

לעומת זאת, במצב בו אנחנו מכינים את אותו הבצק ובאותם תנאים בדיוק אבל טמפרטורת הבצק הסופית שונה – בהכרח נקבל בכל פעם בצק שתופח בצורה אחרת – פעם בול, פעם מהר מדי ופעם לאט מדי. לכן, הקפדה על טמפרטורת בצק סופית היא המפתח לקבלת תוצאות אחידות ועקביות.

בנוסף, ולא פחות חשוב – טווח הטמפרטורות הנ"ל מבטיח תוצאות את תוצאות ההתפחה המדויקות ביותר כשעושים שימוש במחשבון הבצק של פיצהלאב לחישוב כמות השמרים בבצק (המחשבון מניח טמפרטורת בצק סופית של בין 23-27 מעלות).

איך טמפרטורת בצק סופית משפיעה בפועל על הבצק ועל ההתפחה

אז מעבר להשפעות "על הנייר" שתוארו מעלה, איך טמפרטורת בצק סופית משפיעה על הבצק בפועל?

כפי שניתן לקרוא בהרחבה בפוסט "התפחה" – מה זה בעצם? צלילה לעומק של התהליכים שעובר בצק שמרים, טמפרטורה היא הגורם המרכזי שמשפיע על פעילות השמרים (ובהתאם, על המהירות בה הבצק תופח). הטמפרטורה של הבצק בסיום הלישה מהווה בעצם את "נקודת הפתיחה" מבחינת פעילות השמרים, ובכך משפיעה באופן ישיר על מהירות ההתפחה:

  • ככל שנסיים לישה בטמפרטורה גבוהה יותר, הבצק יתפח מהר יותר.
  • ככל שנסיים לישה בטמפרטורה נמוכה יותר, הבצק יתפח לאט יותר.

שימו לב ש"יתפח לאט/מהר יותר" מדבר על כל משך ההתפחה – לא משנה אם מדובר בהתפחה של 1/5/10 שעות בטמפרטורת חדר או 24/48/72 שעות במקרר; כן, לטמפרטורת הבצק הסופית יש כזו השפעה משמעותית על איך שהבצק תופח – ולכן זה דבר שחשוב ביותר להכיר ולשלוט בו.

מכיוון שטמפרטורת הבצק הסופית משפיעה על המהירות של התפיחה (וההבשלה) של הבצק, ניתן "לשחק" איתה על מנת להאיץ/להאט את מהירות ההתפחה בהתאם לצרכים שלנו; לדוגמה:

  • אם אנחנו מכינים בצק חירום שאנחנו רוצים שיהיה מוכן מהר מאוד, ניתן (ואפילו רצוי) לסיים לישה בטמפרטורה יחסית גבוהה של אפילו 29 מעלות – הדבר יאפשר לקבל בצק שתופח ומבשיל בצורה מהירה ויהיה מוכן בזמן קצר מאוד.
  • לעומת זאת, אם אנחנו מתכננים להקפיא בצק, נרצה שהוא יתקרר כמה שיותר מהר לאחר ההכנסה שלו למקפיא – ולכן סיום לישה בטמפרטורה נמוכה של אפילו 18 מעלות תעזור לקבל בצק שקופא בצורה טובה בהרבה לעומת בצק שסיים לישה בטמפרטורה סופית של 25 מעלות.

מהי טמפרטורת הבצק הסופית האידיאלית

באופן כללי ועובר רוב היישומים והמקרים, הטווח המומלץ לטמפרטורת הבצק בסיום הלישה הוא בין 23-27 מעלות צלזיוס. כאמור, סיום לישה מעל/מתחת הטווח הנ"ל ישפיע על מהירות התפיחה של הבצק. אין מה לדאוג או להילחץ אם חרגתם מהטווח הנ"ל – רק צריך לקחת בחשבון שהבצק יתפח לאט/מהר יותר.

כפי שצוין מעלה, זהו גם טווח הטמפרטורות אליו מומלץ לכוון כשעושים שימוש במחשבון פיצהלאב, שמניח טמפרטורת בצק סופית של בין 23-27 מעלות. לכן, בכדי להבטיח תוצאות התפחה מדויקות כשעושים שימוש במחשבון, רצוי לכוון לטמפרטורת בצק סופית בטווח הנ"ל.

הסייג היחיד מבחינת טמפרטורת סיום לישה הוא סיום לישה בטמפרטורה של מעל 32 מעלות. בטמפרטורה של מעל 32 מעלות החלבונים יוצרי הגלוטן שבבצק (הגלוטנין והגליאדין) מתחילים לעבור דנטורציה (לאבד מיכולתם ליצור קשרי גלוטן), ולכן – טמפרטורה זו היא הרף העליון מבחינתנו, ורצוי מאוד שלא לעבור אותה.

מהצד השני, טמפרטורת בצק סופית של מתחת ל-18 מעלות, מעבר לכך שתאט משמעותית את קצב התפיחה של הבצק, תתן בצק "נוקשה" ולא הכי נוח לעבודה. זה לא תמיד יהווה בעיה, אבל כן יכול לגרום לבצק שיהיה לא הכי נוח לחלוקה וכדרור מייד בסיום הלישה.

שליטה בטמפרטורת הבצק הסופית באמצעות טמפרטורת המים

הדרך "לשלוט" בטמפרטורת הבצק הסופית היא באמצעות טמפרטורת הרכיבים, ובאופן ספציפי של הקמח והמים; והרי זה הגיוני – ככל שנשתמש ברכיבים קרים יותר, כך הבצק בסיום הלישה יהיה קר יותר, ולהיפך. 

מבין הקמח והמים, הרכיב שהכי קל לשלוט בטמפרטורה שלו הוא המים. לעומת הקמח, את המים ניתן לחמם (או לקרר) בקלות, ולכן – נשתמש תמיד במים בכדי לשלוט בטמפרטורת הבצק הסופית.
ניתן להשתמש גם בקמח בכדי לשלוט בטמפרטורת הבצק הסופית (ראו הערה מטה), אבל ברוב המקרים יהיה יותר קל לשלוט בטמפרטורת המים – ולכן זו השיטה עליה אני ממליץ.

אם נדרשים מים קרים, ניתן להשתמש במים קרים מהמקרר / בר מים/
אם נדרשים מים חמים (רלוונטי בעיקר עבור לישה ידנית בחורף), ניתן לחמם מעט את המים במיקרו עד לקבלת הטמפרטורה הרצויה.

ניתן גם לאחסן את הקמח במקרר/מקפיא ואז להשתמש בקמח הקר בשביל לשלוט בטמפרטורת הבצק הסופית (עם/בלי שילוב של מים קרים). הפרקטיקה הזו עובדת, אך צריך לקחת בחשבון דבר חשוב: לקמח קר (ובמיוחד קמח שיצא מהמקפיא) לוקח יותר זמן לספוח מים לעומת קמח בטמפרטורת חדר; בפועל, זה אומר שפיתוח הגלוטן במהלך הלישה יהיה איטי יותר, הלישה תתארך, והבצק יתחמם יותר – מה שבאופן פרדוקסלי עשוי לתת תוצאה הפוכה (טמפרטורת בצק סופית גבוהה יותר על אף שימוש בקמח קר יותר).

בכדי לחשב מהי טמפרטורת המים הנדרשת עבור טמפרטורת בצק סופית מסוימת, צריך לעשות שימוש בנוסחה שמכילה את המשתנים הבאים:

  • טמפרטורת החדר
  • טמפרטורת הקמח (לרוב תהיה זהה לטמפרטורת החדר, אלא אם הקמח אוכסן במקרר)
  • טמפרטורת הבצק הסופית הרצויה
  • מקדם חיכוך הלישה

את הנוסחה עצמה הכרח לדעת – ניתן פשוט להזין את כל המשתנים במחשבון טמפרטורת בצק סופית של פיצהלאב ולקבל מייד את טמפרטורת המים הנדרשת עבור טמפרטורת הבצק הסופית הרצויה (ראו סעיף הבא). 

הנוסחה:

WT = (FDT * 3) – FT – RT – FF

WT = טמפרטורת המים
FDT = טמפרטורת בצק סופית רצויה
FT = טמפרטורת הקמח
RT = טמפרטורת החדר
FF = מקדם חיכוך

אם עושים שימוש בבצק מקדים, הנוסחה היא כזו:
WT = (FDT * 4) – FT – RT – FF – PF
[PF = הטמפרטורה של הבצק המקדים]

איך להשתמש במחשבון טמפרטורת בצק סופית של פיצהלאב בכדי לחשב את טמפרטורת המים הנדרשת

זהו, הגענו לסוף ולחלק הכיף – חישוב בפועל של טמפרטורת המים הנדרשת בהתאם לטמפרטורת הבצק הסופית אליה אנחנו מכוונים.

בכדי לעשות את זה, כל מה שצריך לעשות הוא להזין את כל הנתונים, והמחשבון יציג את טמפרטורת המים הנדרשת.

אם המחשבון נותן לכם טמפרטורת מים מתחת לאפס (מה שיכול לקרות רק בקיץ ועם שימוש במכשיר לישה שיוצר הרבה חיכוך/חום במהלך הלישה), בפועל זה אומר שצריך להשתמש במי קרח (להוסיף למים קרח). קיימת נוסחה לחישוב כמות הקרח שצריך להוסיף למים בכדי להגיע למים בטמפרטורה מסוימת, אבל לטעמי זה סתם מסובך ומיותר; אם אתם יודעים שאתם צריכים לעתים קרובות להשתמש במים בטמפרטורה מתחת לאפס, האופציה הכי טובה היא להשתמש בקמח קר מהמקרר – זה יאפשר לקבל טמפרטורת מים גבוהה מ-0.

לקריאה נוספת:

8 Comments

  1. הי
    החומר שלך ממש מעולה
    האם אפשר לבדוק גם את טמפ הבצק בסיום ההתפחה ולפני ההכנסה לתנור? האם בכלל טמפרטורת הבצק משתנה לאורך ההתפחה? למשל בצק מחמצת שעובר תהליך ארוך.
    תודה רבה

    אפרת

    1. היי אפרת, תודה רבה 🙏🏻

      לבדוק תמיד ניתן, השאלה לאיזו מטרה?

      טמפרטורת הבצק אכן עשויה להשתנות במהלך ההתפחה, משום שפעילות השמרים והבקטריות בבצק יוצרת חום. לרוב, מרכז הבצק יהיה חם יותר לעומת ההיקף, גם בשל פעילות השמרים, וגם בשל היותו של המרכז "מבודד" מהטמפרטורה החיצונית, אך זה תלוי בגודל הבצק, בצורה שלו ובתנאי ההתפחה. באופן כללי, ככל שמסת הבצק גדולה יותר, כך הבצק יוכל לשמור על טמפרטורה פנימית בצורה יעילה יותר – ניתן לקרוא על זה בהרחבה בפוסט התפחת בצק כגוש (“באלק”) / כדורים – מה זה, ולמה זה בכלל משנה?, בסעיף 'ההשפעה של התפחה כגוש על קצב ההתפחה'.

  2. היי,
    שמעתי הרבה פעמים שהשמרים מתים כאשר עוברים את ה24 מעלות. אין סכנה שהשמרים ימותו או ייחלשו מאוד בטמפרטורות שציינת?

    תודה רבה
    איל

    1. היי אייל,
      כמו עוד הרבה מיתוסים/דוגמות/קונספציות שגויות שקשורות לבצקים בכלל ולפיצה בפרט – מדובר בשטויות גמורות. למעשה, שמרי אפייה מגיעים לפעילות אופטימלית (כלומר לפעילות מטאבולית מקסימלית, לרבות ייצור CO2 ותוצרי לוואי אחרים להם אנחנו קוראים 'התפחה'), בטמפרטורה של כ-35 מעלות צלזיוס.

      מכיוון ששאלת את השאלה בהקשר של טמפרטורת בצק סופית, אני מניח שהיא נובעת מההמלצה של אנשים "לא לעבור 24 מעלות במהלך הלישה, כי אז.. [השלם את החסר]" (לרוב: "השמרים מתים" / "הגלוטן מתפרק"). מדובר במיסאינפורמציה מצערת שאין מאחוריה שום אמת. מי שנותן את ההמלצות הללו לא באמת מבין או יודע למה זה נדרש, מלבד "ככה קראתי/לימדו אותי". גם בהקשר של גלוטן, החלבונים יוצרי הגלוטן מתחילים לאבד במידה מסוימת את היכולת להיקשר האחד לשני (ליצור קשרי גלוטן) בטמפרטורה של 32 מעלות, אבל גם אז, הבצק לא "יתפרק".

  3. היי, תודה על כל החומר המעולה 🙂
    ספציפית בנושא של טמפרטורה סופית השתמשתי בקמח שיצא מהמקפיא והערכים לא הסתדרו לי (יצא שמקדם החיכוך של המיקסר שלי הוא איזה 20-30 בלישה קצרה של כשתי דקות).

    אם אני מבין נכון (וזוכר נכון תרמודינמיקה) נראה שאתה מניח פה שלמים וקמח יש קיבול חום דומה- כלומר שאם מערבבים לדוגמה קילו של מים בטמפרטורה של 10 מעלות וקילו של קמח בטמפרטורה של 20 מעלות נקבל בצק בטמפרטורה של 15 מעלות.
    אבל קיבול החום של מים גבוה כמעט פי עשר מקיבול החום של קמח, אז טמפרטורת הקמח די זניחה (בערבוב הנ"ל טמפרטורת הבצק, אם להזניח לישה, תהיה בערך 11 מעלות).

    אני מפספס משהו?

    1. היי שיאל,
      שים לב שלא מדובר בחישוב מדעית/תרמודינמי מדויק, אלא נוסחה פשוטה שמטרתה לאפשר שליטה נוחה בטמפרטורת הבצק. קיבול החום של קמח הוא בערך שליש מזה של מים (פי 2.5–3, לא פי 10), אז ההשפעה של קמח לעומת מים על הטמפרטורה של הבצק היא אמנם פחותה, אבל לא זניחה. מקדם החיכוך וה־3 בנוסחה הם התאמות אמפיריות, אז כשמשתמשים בקמח בטמפרטורה "קיצונית" (קפוא), נראה שהמספרים "נשברים" ושמקדם החיכוך קופץ.

      בפועל מקדם החיכוך יכול להיות גם 100 או 0 כתלות בתנאי ההכנה, אין לזה משמעות בפני עצמו, מה שחשוב הוא להגיע למקדם החיכוך עבור תנאי ההכנה הספציפיים *שלך*, מה שיאפשר לשלוט בטמפרטורת הבצק הסופית. אין כאן חישוב פיזיקלי מדויק (וזו גם לא המטרה) – רק דרך פשוטה לחשב את טמפרטורת הרכיבים הנדרשת בכדי להגיע לטמפרטורת בצק סופית מסוימת. לכן צורת העבודה הנכונה היא להבין מהו מקדם החיכוך הספציפי, ואז קל לעשות את שאר התאמות כדי להגיע לטמפרטורת בצק סופית ספציפית.

  4. הי יובל,

    החלטתי להשתמש בשיטת Lehmann ולהסתמך על המחשבון שלך (בעבר השתמשתי במחשבון Calcolapizza של האתר La confraternita della pizza ולא הייתי שלם אתו). בהקשר זה יש לי שאלה: מאחר שזמן התקררות פנים הבצק עד לטמפרטורת המקרר תלוי בטמפרטורה הסופית של הבצק, הרי שזו האחרונה צריכה להשפיע גם על תוצאת החישוב של כמות השמרים המיטבית, אולם טמפרטורה זו אינה כלולה כפרמטר במחשבון. לאיזו טמפרטורה, אם כן, מתכוון המחשבון שלך?

    1. היי אריה,
      המחשבון מניח טמפרטורת בצק סופית של בין 23-27 מעלות. עבור התפחה במקרר, אפשר לכוון אפילו לטמפרטורה נמוכה יותר (18-21 מעלות) – עקרונית, ככל שטמפרטורת הבצק הסופית תהיה נמוכה יותר, לבצק יקח פחות זמן להגיע לטמפרטורת המקרר (אבל בפרקטיקה, המחשבון נותן תוצאות התפחה במקרר טובות ועקביות גם כשמסיימים לישה בטמפרטורה של כ-23 מעלות).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *