פיצה איטלקית קלאסית (Pizza al Piatto)
מה זה פיצה איטלקית קלאסית (פיצה אל פיאטו), מה המאפיינים וההיסטוריה שלה, מה לצפות כשאוכלים אותה ואיך מכינים אותה באופן כללי? בפוסט הזה תמצאו את כל המידע על הפיצה האיטלקית הקלאסית
מתוך: המדריך האולטימטיבי לסוגי פיצות
רקע כללי ומאפיינים של פיצה איטלקית קלאסית
כשמשתמשים במושג "פיצה איטלקית", מדובר על הפיצה אל פיאטו – הפיצה האיטלקית הקלאסית. ואם תשמעו מאיטלקי (מחוץ לנאפולי) את המונח "פיצה אל פיאטו" – כנראה שהוא מתכוון לפיצה הזאת (למרות שסביר להניח שהוא פשוט יקרא לה "פיצה").
מדובר בפיצה האיטלקית ה"רגילה" (קלאסית) שנפוצה לאורכה ולרוחבה של איטליה (חוץ מנאפולי לה יש את הפיצה הנאפוליטנית), והיא גם הפופולרית ביותר באיטליה בפרט ובאירופה בכלל (לאמריקאים, כמובן, יש סוגי פיצות משל עצמם).
מקור שמה, "אל פיאטו" ("על הצלחת"), הוא משום ש… היא מוגשת בצלחת.
היא עגולה, דקה וקריספית (כמה דקה וקריספית? כפי שציינתי בהקדמה, לכל אזור יש את הפיצה שלו, אז זה משתנה), ובגדול – אם אתם חושבים על פיצה איטלקית "קלאסית" – מדובר באל פיאטו.
אם צריך למקם את האל פיאטו על סקאלה בין הפיצה הנאפוליטנית הרכה לטונדה רומאנה הקריספית, אז היא נמצאת איפשהו באמצע. היא נאפית לרוב בטווח של 2-5 דקות, בתנור עצים או תנור חשמלי.
שורשים והיסטוריה
מכיוון שלא מדובר בסוג פיצה שהוא מאוד ספציפי (כאמור, משתנה בין האזורים באיטליה), קשה להתחקות ולאתר את המקור המוחלט של הפיצה אל פיאטו.
מבחינה היסטורית, ידוע לנו שהשורשים של הפיצה המקורית (או לכל הפחות הפיצה הראשונה שהוגדרה כ"פיצה") הם בנאפולי. עוד אנחנו יודעים שעד אחרי מלחמת העולם ה-II, פיצות עגולות (או לפחות מאפה שמזכיר פיצה עגולה) לא היו קיימות מחוץ לנאפולי. סברה רווחת היא שלאחר מלחמת העולם ה-II החלה הגירה של תושבי נאפולי אל מחוץ לה לאזור מרכז וצפון איטליה (ספציפית לרומא ומחוז לאציו), שם הם פתחו פיצריות. לצערם (או לשמחתנו), לא היו להם הכלים המסורתיים להכנה של פיצה נאפוליטנית כפי שהם הכירו אותה מהבית, אז הם נאלצו להשתמש בכלים שהיו זמינים להם. התוצאה: הפיצה האיטלקית הקלאסית שכולנו מכירים היום. פיצה אל פיאטו.
למה לצפות כשאוכלים פיצה איטלקית קלאסית?
אם אתם קוראים את הבלוג הזה, סביר להניח שאכלתם פיצה אל פיאטו לפחות פעם אחת בחייכם. היא עגולה, דקה, קריספית יחסית, עם תוספות משתנות, ותספק כל חובב פיצה (אלא אם הוא מגיע מארה"ב, ואז תתכוננו לויכוח נפיץ).
הכנה של פיצה איטלקית קלאסית
כאמור, משתנה בין אזור לאזור, אך בקווים כלליים: אחוז מים של 55-60%, אחוזים משתנים של שומן בבצק ועד כ-3%, פתיחה ידנית של הבצק ואפייה של 2-5 דקות בחום של כ-280-330 מעלות (בתנור חשמלי או תנור עצים).
