מידווסט סטייל פיצה (Midwest Style Pizza)
מה זה מידווסט סטייל פיצה, מה המאפיינים וההיסטוריה שלה, מה לצפות כשאוכלים אותה ואיך מכינים אותה באופן כללי? בפוסט הזה תמצאו את כל המידע על המידווסט סטייל פיצה
מתוך: המדריך האולטימטיבי לסוגי פיצות
רקע כללי ומאפיינים של מידווסט סטייל פיצה
המידווסט (Midwest) סטייל פיצה היא פיצה שנפוצה בכל אזור המידווסט (המערב התיכון) של ארה"ב. היא כוללת מספר תתי סוגים שחולקים את אותם המאפיינים, לכן איחדתי אותם תחת סוג אחד (אך חשוב לציין שלמרות הדמיון הרב, יכולה להיות שונות מסוימת בין הפיצות שנמכרות באזורים שונים של המידווסט). חלקן נאפות בתבנית וחלקן לא, חלקן חתוכות לריבועים כמו בתמונה מעלה ("Party cut") וחלקן למשולשים, אבל המכנה המשותף של כולן הוא הבצק המאוד דק שלהן (קרקר סטייל).
באופן כללי, המידווסט סטייל פיצה היא פיצה עגולה וכאמור דקה מאוד, עם שוליים שטוחים ולא תפוחים. הרוטב יהיה סמיך ועל הצד המתקתק (מעגבניות מרוסקות, רסק עגבניות או שילוב), עם שילובים מגוונים של תוספות, כתלות באזור וסוג הפיצה הספציפי. בין התתי סוגים היותר מוכרים של המידווסט אפשר למצוא את הטאברן/בר סטייל פיצה (Tavern/bar style pizza), השיקגו טין קראסט (Chicago thin crust) או "שיקגו דקה", והסנט לואיס פיצה (St. Louis style pizza).
השיקגו הדקה והטאברן פיצה הן כמעט זהות (כשלפעמים הדבר היחיד שמבדיל ביניהן הוא השם שבוחרים להשתמש בו), וזהו סוג הפיצה הנפוץ ביותר במידווסט בכלל ובשיקגו בפרט. בניגוד למה שנהוג לחשוב, זוהי גם הפיצה שתושבי שיקגו מעדיפים ואוכלים ביום יום, ולא הדיפ דיש, שנחשבת בעיני תושבי האזור כפיצה לאירועים מיוחדים או "פיצה של תיירים".
הבצק של הטאברן/שיקגו מרודד עם מערוך לעובי דק מאוד ונאפה לרוב בתוך תבנית עגולה או דיסקית פיצה (שבמידת הצורך משמנים על מנת שהבצק לא יידבק). הפיצה עצמה תהיה קריספית (בכל זאת, קרקר סטייל), כמעט תמיד תיחתך לריבועים (בשיקגו – תמיד) והתוספות ימלאו כמעט את כל שטח הפיצה (שוליים מינימליים), אם לא את כולה.
בעקרון, את סוג הפיצה הזה ניתן למצוא כמעט בכל פיצריה בשיקגו, וכן בכל בר באזור הכללי של המידווסט (אבל לא רק).
שורשים והיסטוריה
לא לגמרי ברור מה המקור של המידווסט סטייל פיצה, והעובדה שהיא קיימת כסוג פיצה כללי שמכסה אזור נרחב, לא לגמרי עוזרת. לצורך העניין והפשטות, נתרכז בשיקגו, שבעיני רבים נחשבת כ"בירת הפיצה" של המידווסט (וכמובן שבשלב זה כבר מיותר לציין שלכל אזור במידווסט יהיה וריאציה משלו למידווסט פיצה הכללית).
התיעוד הרשמי הראשון לפיצריה בשיקגו הוא משנת 1924 (למרות שככל הנראה היו פיצריות לא מתועדות בשיקגו עוד משנת 1908) בפיצריה בשם גרנאטו'ס (Granato's) שנפתחה על ידי טום גרנאטו (Tom Granato), גם הוא, כמובן, מהגר איטלקי. הפיצה של גרנאטו נאפתה בתנור אבן ודמתה יותר לפיצה ניו יורק-נאפוליטנית, כך שאמנם הוא הראשון, אך הוא לא המקור לשיקגו הדקה שמוכרת היום.
אז מה כן המקור? בשנים שאחרי תקופת היובש בארה"ב ("Prohibition", תקופה שנמשכה בין השנים 1920-1933 בה נאסרו מכירה וייצור של משקאות חריפים), פיצה החלה לתפוס פופולריות באזור החוף המזרחי, כשבמקביל מתחילים להיפתח בכל ארה"ב ברים וטברנות כמו פטריות אחרי הגשם (או, באופן אירוני, אחרי היובש). השילוב הזה גרם לפיצה להיות מנה נפוצה שמוגשת בברים וטברנות כמאכל קל או נשנוש לצד האלכוהול (וזו גם הסיבה לצורת החתיכה לריבועים). כמה שנים לאחר מכן, הפיצה מוצאת את דרכה גם לשיקגו והמידווסט, בעיקר בשנים 1940-1945, בהן החלו מהגרים איטלקים לפתוח בשיקגו ברים וטברנות.
השנים 1946-1947 היו ככל הנראה נקודת המפנה של השיקגו הדקה. בשנים אלו החלו למכור פיצות לראשונה (או לפחות כך נטען) שתי טברנות בשם Vito & Nick's ו-Home Run Inn (שתיהן קיימות ופועלות עד היום), כשאליהן מצטרפות עוד טברנות ומסעדות רבות. כמובן שהפיצות שהן מכרו היו חתוכות לריבועים ונאכלו כחטיף/נשנוש לצד האלכוהול.
אז איך התרחשה האבולוציה מנשנוש לצד המשקה למאכל של ממש? אם תשאלו בעלי טברנות, סביר שההסבר יהיה משהו בסגנון "התחלנו למכור פיצות חתוכות לריבועים כנשנוש, ראינו שזה הולך, אז עברנו למכור ככה פיצות שלמות". פשוט, לא?
עכשיו, אתם בטח תוהים לעצמכם, "אם גם הניו יורק פיצה וגם השיקגו הדקה נוצרו במקור על ידי מהגרים איטלקים, אז איך זה שהן כל כך שונות?"
התשובה היא שבעוד המהגרים האיטלקים שהגיעו לניו יורק הגיעו בעיקר ממחוז קמפניה (או לכל הפחות מתרבות אפייה שהושפעה ממחוז קמפניה, שנאפולי היא חלק ממנה), המהגרים האיטלקים שהגיעו לשיקגו והמידווסט הגיעו ממקומות אחרים באיטליה ומתרבות אפייה שונה; ולכן השיקגו הדקה דומה יותר לטונדה רומאנה מאשר לנאפוליטנית. וזה, כשלעצמו, (עוד) ביטוי נפלא לשונות והגיוון הקולינרי שמביאה איתה כל תרבות ומסורת, על אחת כמה וכמה כשמדובר באיטליה.
למה לצפות כשאוכלים מידווסט סטייל פיצה?
הבצק יהיה פריך, דק מאוד וקרקר-י; רוטב העגבניות יהיה סמיך ועל הצד המתוק והמתובל עם טעם דומיננטי, וכמות התוספות תהיה יחסית גדולה (בעיקר בשיקגו הדקה), עם כמות גדולה של גבינה (לרוב מוצרלה יבשה מגורדת).
ברוב המקרים, הפיצה תהיה חתוכה לריבועים ולא למשולשים, מה שבשילוב עם הבצק הדק מאוד, נותן חוויית אכילה קלילה וכיפית, שמתאימה מאוד להגשה כנשנוש או מנה ראשונה.
הכנה של מידווסט סטייל פיצה
לחצו כאן למעבר למתכון לפיצה שיקגו דקה
באופן כללי, הבצק יכיל בין 45-55% מים ובין 5-10% שומן (לא להתבלבל, השומן נועד לתרום למרקם ולהקל על הרידוד של הבצק – הוא לא זה שגורם לקריספיות). לפני האפייה הבצק יפתח עם מערוך ויונח על תבנית מחוררת/רשת פיצה. האפייה תהיה בחום של כ-260 מעלות למשך כ-10 דקות.
