לוגו של 50 הפיצות הטובות בעולם

רשימת "50 הפיצות הטובות בעולם" – בואו נדבר על זה

פיצהלאב » מאמרי דעה » רשימת “50 הפיצות הטובות בעולם” – בואו נדבר על זה

כמה מחשבות קצרות על דירוג "50 הפיצ(רי)ות הטובות בעולם" של מגזין 50 Top Pizza ועד כמה צריך להתייחס אליו (או שלא)

לפני כשבוע (4.3.24) פורסם דירוג "50 הפיצריות הטובות באסיה" על ידי מגזין '50 Top Pizza' (ויתכן שאפילו יצא לכם לשמוע שלישראל יש שתי נציגות בקטגוריית אסיה), דירוג שמתפרסם כל שנה וכולל מספר קטגוריות (איטליה, ארה"ב, אסיה, אירופה והעולם כולו).

במבט ראשון מתקבל הרושם שהדירוג הזה מדרג את ה*פיצות* הטובות בעולם (כלומר פיצריה שנמצאת בו = ה*פיצה* שלה היא בין הטובות בעולם), אבל בואו נצלול טיפה לעומק:

ראשית, מגזין 50 Top Pizza הוא מגזין איטלקי; וככזה, יש לו נטייה חזקה (בלשון המעטה) לפיצות איטלקיות ו/או עם זיקה איטלקית חזקה.
למגזין 3 עורכים/'אוצרים' (ככה הם קוראים לעצמם) איטלקיים, שלא מגיעים מעולם הפיצה, אבל כן עוסקים במישרין או עקיפין ב(שימור) תרבות האוכל האיטלקית – פרופסור לגיאוגרפיה כלכלית וסומלייה (כן, סומלייה זה ההוא של היין); פרופסור לפילוסופיה ועיתונאי; ו(עוד) סומלייה וטועם גבינות/שמן זית 'מקצועי'.

באתר המגזין מוצגים הקריטריונים לדירוג הפיצריות; בתמציתיות:

  1. המגזין נותן תיעדוף משמעותי לפיצריות שמשתמשות בחומרי גלם איטלקיים "מקוריים" (DOP, PGI, TSG) או חומרי גלם בייצור מקומי
  2. הדירוג הוא עבור הפיצריה, ולא עבור הפיצה עצמה, כשעל פי המגזין – זהו הקריטריון המרכזי בדירוג (וזה קריטי – ראו סעיפים הבאים)
  3. אספקט השירות בפיצריה הוא קריטריון לא פחות משמעותי מהפיצה עצמה – הנחמדות של המלצרים, הבקיאות שלהם בתפריט, זמן ההמתנה וכו'
  4. לחלל ולאווירה הכללית בפיצריה יש חשיבות משמעותית בדירוג, עם דגש על עיצוב, ניקיון והיגיינה (כולל של השירותים)
  5. יש משקל גם למגוון היינות והבירות בפיצריה (וכמובן, נקודות בונוס על תוצרת איטלקית)
  6. יש משקל גם להימצאות של מנות איטלקיות נוספות בתפריט, החל מראשונות דרך עיקריות ועד לקינוחים – פיצה לא בהכרח חייבת להיות המאכל המרכזי שמוגש במקום (בתנאי שהמנות הנוספות בתפריט הן מנות מהמטבח האיטלקי)

בכל רשימת הקריטריונים (כ-2 עמודים), המילה "פיצה" מופיעה 3 פעמים בלבד, וגם אז לא בהקשר של האיכויות שלה, מלבד זה שהיא צריכה להיות "טובה" (מה זה פיצה "טובה"? אין פירוט) ו"עכילה" (כן, עוד פעם האובססיה של האיטלקים עם מיתוס ה"עכילות" של פיצה, כאילו זה משהו שבכלל אפשרי למדוד בצורה אובייקטיבית במבחן טעימה בודד).

כמו שאפשר להבין, המגזין לא מדרג פיצות, אלא מדרג פיצריות (על אף השם המטעה לכאורה בכוונה תחילה 50 Top Pizza), והוא מצהיר בעצמו שהדירוג לא נועד לדרג את הפיצה עצמה או את הפיציולו, אלא לדרג "חוויית אכילה כללית בפיצריה", על בסיס הקריטריונים המאוד מאוד ספציפיים הנ"ל (סוג של ""מישלן""); וכיאה להטיה האיטלקית המובנית, רובן המוחלט של הפיצריות שמככבות בדירוג מכינות פיצות נאפוליטניות, כשאפילו בדירוג של ארה"ב, מתוך 50 פיצריות, יש 3-4 בלבד שלא מכינות פיצה נאפוליטנית (אבל כן עם זיקה חזקה לאיטליה/פיצה נאפוליטנית), והשאר נאפוליטניות.
ואם להוסיף עוד כמה סימני שאלה לכל העסק שגם ככה אפוף אבסטרקטיות, הדירוג עצמו (כלומר ה"ציון" הכללי / פירוק הציון על פי כל קריטריון) שקיבלה כל פיצריה לא מפורסם לציבור, כך שלא ניתן לדעת איך ועל בסיס מה הוא ניתן.

ובקיצור,
מדובר על דירוג עם אג'נדה ברורה שמבוסס על קריטריונים סופר-ספציפיים (שבמרכזם זיקה לאיטליה ושימור המטבח האיטלקי), שבשורה התחתונה מדרג את חוויית האכילה בפיצריה כמכלול (על בסיס קריטריונים של מסעדה לכל דבר – דבר מעט משעשע עבור מאכל שהוא בסופו של דבר אוכל רחוב/מהיר), ולא את הפיצה עצמה.

יתכן (בטוח) שהפיצות שנבדקו הן אכן טובות, אבל הן לא *הכי* טובות (שזה כשלעצמו עניין סובייקטיבי), וזה בכלל לא מה שהמגזין בודק (במילים של המגזין עצמו); ובקיצור – לומר שעל פי הדירוג הזה *פיצה* X היא "אחת הטובות" [איפשהו], זה בלשון המעטה חוטא למציאות (אבל אחלה כלי שיווקי). כמובן שגם אפשר להיכנס לענייני שחיתות לכאורה בכל הקשור לאופן הדירוג (בכל זאת איטליה, לכאורה לכאורה), אבל נעזוב את זה בצד (יצא לי לדבר עם שני בעלי פיצריות שנכנסו לדירוג בשנים קודמות וטענו שאף אחד מהמגזין לא ביקר אצלם; הם טענו שיכול מאוד להיות שהדירוג בוצע באמצעות סקירה של התפריט ו/או תמונות מהאינסטגרם, של האוכל ושל המקום).

בשורה התחתונה (וגם בין השורות), האג'נדה (גם אם הלא מוצהרת) של המגזין הזה היא קידום תרבות האוכל האיטלקית; לא צריך יותר מקריאת עמוד ה"אודות" על עורכי המגזין בכדי להבין את זה, או מרפרוף בתיאור הפיצריות שברשימה (שנמצאות מחוץ לאיטליה) שנכתב על ידי העורכים, בכדי לראות שבהרבה מקרים יש רפרנס חזק (ולא תמיד מחויב המציאות) לאיטליה (השראה, חומרי גלם, מנות איטלקיות וכו'), כשכמעט ואין שום התייחסות לפיצה עצמה ו/או לאיכויות שלה (כאמור, בשום מקום לא מפורט איך מדורגת הפיצה עצמה).

אז אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים 😉 (נאמר באופן כללי כמובן ולא ספציפית בהקשר הישראלי)


רוצים להיות מעודכנים בתוכן חדש, או סתם להתחבר? מוזמנים לעקוב בפייסבוק, באינסטגרם וביוטיוב:

Similar Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *